1. ביום 28.5.12 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה או מי מטעמה לשדר בתוכנית "יצאת צדיק" את התחקיר שהוכן ע"י תחקירנית מטעם המשיבה אודות מרפאת השיניים המנוהלת ע"י מבקש מס' 1 בטבריה, ואשר הוכן לאחר שהתחקירנית התחזתה כנטען כמטופלת ופנתה לקבלת טיפול במרפאה, וצילמה את הביקור במצלמה נסתרת.
2. באותו יום נעתרתי לבקשה ונתתי צו מניעה זמני בו הוריתי על איסור שידור התחקיר עד למתן החלטה אחרת. באותו יום אף קבעתי שעל המבקשים להפקיד ערבויות, וקבעתי דיון במעמד הצדדים ביום 31.5.12.
3. ביום 30.5.12 הוגשה תגובה מפורטת מטעם המשיבה, אשר נטען בה, בין היתר, כי בית משפט זה הוא חסר סמכות עניינית לדון בתביעה היות והסעד המבוקש בכתב התביעה הוא סעד לצו מניעה קבוע שאינו ניתן להערכה כספית, לפיכך הסמכות לדון בתיק נתונה לבימ"ש המחוזי מכוח סמכותו השיורית על פי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
4. ביום הדיון המתוכנן 31.5.12, הגיש ב"כ המבקשים בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון מהסיבה שאינו מרגיש טוב ובטענה שהוא חולה מאוד. דחיתי את הבקשה בהעדר אסמכתא רפואית, ובאותו יום הוא הגיש בקשה חוזרת עם אסמכתא רפואית, לפיה ב"כ המבקשים סובל מחום וכאבי ראש. לאור התעודה הרפואית ביטלתי את מועד הדיון. מאחר ועד לאותו מועד לא היה ברור במערכת שהמבקש הפקיד את הערבות שנקבעה בצו הזמני, קבעתי באותה החלטה שאין מקום לקיים דיון משהצו טרם נכנס לתוקף, וכן הוריתי לב"כ המבקש להתייחס לטענת חוסר הסמכות העניינית תוך 7 ימים.
5. עוד באותו יום הפנתה המזכירות את תשומת לבי לכך כי המבקש שילם את הפיקדון בבנק אחר והביא להם את הקבלה, לפיכך נתתי החלטה נוספת באותו יום בה קבעתי את מועד הדיון ליום 6.6.12.
6. עוד באותו יום הגיש ב"כ המשיבה הודעה לבית המשפט כי ההחלטה על ביטול הדיון נמסרה לו כשהיה קרוב לבית המשפט, לאחר נסיעה מתל אביב, וכי הגיע למזכירות קבל לידיו את ההחלטה, נסע למשרד ב"כ המבקשים בטבריה, נכנס והתקבל ע"י מתמחה, שאל על עו"ד עאסלה, ב"כ המבקשים, והמתמחה מסר כי הוא תכף יגיע. נכנס אדם למשרד, וב"כ המשיבים שאל אותו אם הוא עו"ד עאסלה, אותו אדם סירב להשיב לשאלה או להזדהות והחל לצעוק על ב"כ המשיבים. לאחר מכן התקשר עו"ד עאסלה למשרד ב"כ המשיבים והחל לצעוק על המזכירה שהם עושים לו חקירה.
כמובן שטענות אלו חמורות הן, היות ומשמעותן היא כי עו"ד עאסלה נכח במשרדו על אף טענתו בבקשת הדחייה מאותו יום כי הוא "חולה מאוד" ולא יכול להתייצב לדיון. לפיכך ביקשתי את תגובת עו"ד עאסלה להודעה זו, וכתבתי כי מן הראוי כי יצרף תצהיר מטעמו לתגובה. הוא הגיש תגובה אך לא צירף אליה תצהיר, וטען כי היו במשרדו שני מתמחים, אך משום מה לא כתב כי הוא נכח או לא נכח במשרד בזמן ביקורו של ב"כ המשיבים במשרדו.
7. ביום 4.6.12 הגיש ב"כ המבקשים בקשה דחופה נוספת לדחיית מועד הדיון, וכן תגובה לטענת חוסר הסמכות העניינית. עוד באותו יום נתתי החלטה בה דחיתי את הבקשה.
8. ביום 5.6.12 הגיש ב"כ המבקשים "הודעה דחופה ביותר לשחרור מייצוג" לאור מחלוקת בינו לבין המבקשים על אופן ניהול התיק ושכ"ט.
באותו יום נתתי החלטה המשחררת את עו"ד עסאלה מייצוג המבקשים רק אם יודיע להם על מועד הדיון הקבוע, על חובתם להתייצב, ועל כך שלא יהיו דחיות נוספות בתיק.
9. היום התייצבו הצדדים לדיון וטענו בעניין חוסר הסמכות העניינית.
10. בתגובתו של ב"כ המבקשים לעניין הסמכות העניינית הוא טען כי "המקרה דנן נגזר מהתביעה ומצו המניעה הזמני עילת הפרה החובה החקוקה שבדין שמקורה בפקודת הנזיקין, המשיבים יגרמו נזק בלתי הפיך בפרסום התוכנית המתייחסת למבקשים. מכן יש זיקה לצו בסעדים כספיים במידה ובית המשפט יקבל את עילת התביעה לפי כך יש סמכות מקבילה לבימ"ש שלום, באותו מעמד לא יתנגדו המשיבים להעביר את התיק לבימ"ש בנצרת בכפוף שצו המניעה שניתן יישאר על כינו בהתאם להלכה". (
הטעויות במקור- ר.נ.).
עוד טען בתגובתו ב"כ המבקשים כי: "אם ניתן צו זמני ע"י בימ"ש ולאחר מכן קבע שאיננו מוסמך לדון בתובענה התוצאה תהיה שהתובענה על תוקפו של הצו הזמני, תעבור לבימ"ש המוסמך. והצו הזמני ישמע בפני בימ"ש המוסמך,".
11. לאחר ששמעתי את הטיעונים הגעתי למסקנה כי אכן אין סמכות עניינית לבית משפט השלום ליתן צו מניעה זמני כאמור, כשהסעד המבוקש בכתב התביעה הוא סעד יחיד לצו מניעה קבוע.
הסמכות לדון בתביעה למתן צו מניעה קבוע היא בסמכותו של בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט. מקובלת עליי הפסיקה שצוטטה בתגובה באותו עניין לפיה הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.
טענותיו של ב"כ המבקשים בתגובתו בעניין סעדים כספיים עתידיים או פוטנציאליים כביכול, אינה רלוונטית לענייננו, היות וכתב התביעה כפי שהוגש לתיק כולל סעד אחד ויחיד של צו מניעה קבוע.
12. ב"כ המשיבה עתר לביטול מיידי של הצו ודחיית הבקשה לצו מניעה זמני, בעוד שב"כ המבקשים חזר על דבריו דלעיל לפיהם יש להעביר את הבקשה יחד עם הצו בתוקף לבית המשפט המוסמך כדי שימשיך לדון בבקשה ובתביעה.
13. הדין הוא עם המבקשים. במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה לצו מניעה זמני, ולאחר מכן יגיע למסקנה כי אינו מוסמך עניינית לדון בבקשה ובתביעה עליו להעביר את התיק כפי שהוא לבית המשפט המוסמך שימשיך לדון בו מהשלב שהופסק, ובעניין זה מקובלת עליי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשים בטיעוניו. במקרה של מתן צו מניעה זמני, אין מקום לבטל רטרואקטיבית את הצו, ויש להעביר אותו כשהוא בתוקפו להמשך דיון בפני בימה"ש המוסמך, אשר יקיים דיון בבקשה לפי שיקול דעתו ויחליט סופית בבקשה.
הדבר מקבל משנה תוקף לאור הנזקים העצומים שיגרמו למבקשים כטענתם במידה וישודר התחקיר טרם הכרעת בית המשפט לגופו של עניין, ומאידך לא מצאתי כל נימוק מצד המשיבים אשר מחייב שידור התחקיר בצורה דחופה בעתיד הקרוב, במיוחד לאור העובדה כי התחקיר הוכן עוד מחודש 11/11 וטרם שודר עד היום.